בשבוע האחרון אנחנו עדים לחילופי מהלומות די מביכים בין ישראל לבין הממשל האמריקאי. השיא הגיע אתמול כשנתניהו האשים את אובמה בכך שהוא בוגד בערכים האמריקאיים. התגובה לא איחרה לבוא, כאשר דובר הבית הלבן ציין אתמול שארה"ב היא ששילמה על "כיפת ברזל", כמו הורה שמזכיר לילדו שעם כל הרצון לעצמאות ומרד נעורים, כדאי שיזכור מי משלם על הסמארטפון.
מה חושב לעצמו נתניהו, אנחנו עלולים לשאול את עצמנו, כשהוא בא לחנך את נשיא ארה"ב (השחור) בערכי ארה"ב ובפרט בחשיבות שלא לעשות טיהור אתני?! האם זו הייתה פליטת פה? התשובה היא שלא. זו לא הייתה פליטת פה ונתניהו לא טיפש.
נתניהו חושב באופן עקבי שארה"ב האמיתית לא נמצאת בבית הלבן הדמוקרטי אלא בשורות הימין השמרני ובמדינות המרכז הדתיות של ארה"ב. אחרי שנתניהו הימר (ונכשל) בכך שהציבור הזה ישא את רומני אל הבית הלבן, הוא לא מתייאש וממשיך לדבר אליו מעל ראשו של הבית הלבן. הוא אפילו מינה שגריר שהוא פרסונה נון גראטה אצל המדינה המארחת.
לגבי הניסוח הספציפי של ההצהרה הזו, גם שם לא מדובר בטעות. נתניהו מיומן בהחדרת "סאונד בייטים" והמשגות לתקשורת והוא נותן לתחנות הטלוויזיה של הימין האמריקאי את השורה שאותה הם ידקלמו מעכשיו נגד הממשל, ושאותה הם מדקלמים ממילא: אובמה חותר תחת הערכים האמריקאיים האמיתיים. הנשיא השחור כאן כדי להחריב את ארה"ב ולהשמיד את בעלות בריתה.
לא מדובר בפליטת פה לא זהירה אלא במדיניות עקבית של ניסיון לעקוף את הממשל של "חוסין אובמה" כמו שחושבים עליו ברחוב בלפור (ובפוקס). איך אומרים? זו לא טעות, זו מדיניות.
למרבה הצער, על הטעויות של נתניהו נשלם כולנו. הציבור הצעיר בארה"ב הוא חילוני יותר, הוא דמוקרטי יותר, וגם הרפובליקנים שבו, פחות מתעניינים בנו. גם אם הטריק של לדבר לציבור מעל ראש הממשל עשוי להצליח עכשיו (ואני בספק רב), את המחיר נשלם בניכור גובר של הממסדים האמריקאיים מישראל ומהאינטרסים שלה ובפרט של הממסד של המפלגה הדמוקרטית. הממסד הזה ימשיך ללוות אותנו הרבה אחרי שאובמה יהפוך לסיוט רחוק של נתניהו והכוורת שלו.
בתמונה: נאום נתניהו בפני ראשי הפדרציות היהודיות בארה"ב, 30 בספטמבר (צילום: לע"מ)
מה חושב לעצמו נתניהו, אנחנו עלולים לשאול את עצמנו, כשהוא בא לחנך את נשיא ארה"ב (השחור) בערכי ארה"ב ובפרט בחשיבות שלא לעשות טיהור אתני?! האם זו הייתה פליטת פה? התשובה היא שלא. זו לא הייתה פליטת פה ונתניהו לא טיפש.
נתניהו חושב באופן עקבי שארה"ב האמיתית לא נמצאת בבית הלבן הדמוקרטי אלא בשורות הימין השמרני ובמדינות המרכז הדתיות של ארה"ב. אחרי שנתניהו הימר (ונכשל) בכך שהציבור הזה ישא את רומני אל הבית הלבן, הוא לא מתייאש וממשיך לדבר אליו מעל ראשו של הבית הלבן. הוא אפילו מינה שגריר שהוא פרסונה נון גראטה אצל המדינה המארחת.
לגבי הניסוח הספציפי של ההצהרה הזו, גם שם לא מדובר בטעות. נתניהו מיומן בהחדרת "סאונד בייטים" והמשגות לתקשורת והוא נותן לתחנות הטלוויזיה של הימין האמריקאי את השורה שאותה הם ידקלמו מעכשיו נגד הממשל, ושאותה הם מדקלמים ממילא: אובמה חותר תחת הערכים האמריקאיים האמיתיים. הנשיא השחור כאן כדי להחריב את ארה"ב ולהשמיד את בעלות בריתה.
לא מדובר בפליטת פה לא זהירה אלא במדיניות עקבית של ניסיון לעקוף את הממשל של "חוסין אובמה" כמו שחושבים עליו ברחוב בלפור (ובפוקס). איך אומרים? זו לא טעות, זו מדיניות.
למרבה הצער, על הטעויות של נתניהו נשלם כולנו. הציבור הצעיר בארה"ב הוא חילוני יותר, הוא דמוקרטי יותר, וגם הרפובליקנים שבו, פחות מתעניינים בנו. גם אם הטריק של לדבר לציבור מעל ראש הממשל עשוי להצליח עכשיו (ואני בספק רב), את המחיר נשלם בניכור גובר של הממסדים האמריקאיים מישראל ומהאינטרסים שלה ובפרט של הממסד של המפלגה הדמוקרטית. הממסד הזה ימשיך ללוות אותנו הרבה אחרי שאובמה יהפוך לסיוט רחוק של נתניהו והכוורת שלו.
בתמונה: נאום נתניהו בפני ראשי הפדרציות היהודיות בארה"ב, 30 בספטמבר (צילום: לע"מ)
